שלומות חברים יקרים, וכמה חביב מצדכם להקדיש כמה דקות לקבוצה האהובה עליי בתבל וקורותיה בליגה הטובה בעולם בעונה החולפת, על עליותיה, מורדותיה, קריאות הבוז והתשואות, ג'וליוס רנדל אחד, אר ג'יי בארט באותה כמות, וכנ"ל ת'יבודו, קשישים פצועים, צעירים מחייכים, סימני שאלה ולסיום קצת תקוות לעתיד.

הפסקול של היום באדיבות דייב וחברים.

עוד לפני תחילת העונה – זה התחיל אופטימי. את העונה הקודמת סיימנו במקום הרביעי במזרח, ולמרות הופעה עלובה כצפוי מול פאק טריי יאנג ולהקתו בפלייאוף, ניתן היה להרגיש שהנה מתפתחת בחלק הנכון של ניו יורק קבוצה ראויה. ג'וליוס רנדל קטף את תואר השחקן המשתפר, אר ג'יי בארט גילה ניצוצות של מה שראינו ממנו בדיוק, ובקיץ נחתכו מהקבוצה חלקים מיותרים (ע"ע אלפריד פייטון). מי שחשוב נשאר, ומערב הדראפט אחרי המון ממבו ג'מבו והעברות יצאנו עם שלושה שחקנים חביבים שהמאמן חפץ ביקרם, הגארדים מיילס "deuce" מקברייד, קוונטין גריימס ומהמקום ה-58 הגיע הפריק המקפץ עם השם המופלא ג'ריקו, יריחו, סימס.

המשך הקיץ גם הוא היה טוב בסך הכל. עם שפע מקום מתחת לתקרה מחד, ומעט מאוד חוזים חתומים מאידך, השכילה ההנהלה להחזיר את רוב הסגל מהעונה הקודמת על חוזים קצרים והגיוניים, שיאפשרו גמישות גם בקיץ הבא, ולסיכום תוגבר הקו האחורי באוון פורניה שהוחתם על חוזה מופרז במקצת, וקמבה ווקר שנאסף במחיר מציאה אחרי שחוזהו נקנה ע"י אוקלהומה.

אם הסתכלתם על העתיד מזווית מסוימת ובתאורה מחמיאה, אפשר היה להגיד שהקבוצה של תום ת'יבודו נמצאת בדרך נכונה לכאורה.

ליגת הקיץ הייתה מעודדת. בניגוד לקבוצות אחרות, בניקס התייחסו ברצינות לקדם העונה. כמעט כולם לקחו חלק, הצעירים תורגלו במגוון שילובים, עמנואל קוויקלי ואובי טופין הובילו, והצעירים נראו כמי שיוכלו לתרום גם בזירה האמיתית. ופתאום הניקס נראו כמו קבוצה רצינית, שחושבת על ההווה ומשקיעה בעתיד.

תחילת העונה הייתה המשך ישיר. רנדל נורה כמו מלוע של תותח, ויחד עם פורנייה ובארט ניצח בMSG את 46 הנק' של ג'יילן בראון והסלטיקס בשתי הארכות וקבע, אנחנו כאן כדי להישאר. הקבוצה נישאה על גלי המומנטום, ואת החודש הראשון מסיימים הניקס במאזן 1-5 ושפע אופטימיות. ואז, כרגיל, דברים התחילו להשתבש.

בואו נתמצת את ההמשך כי אתם כבר חמים על ניקיונות פסח ומתים להמשיך.

דברים שגילינו, אחרי שידענו אותם מלכתחילה והעדפנו להתעלם. חלקם טובים:

• לניקס יש בעיית קו אחורי – דרק רוז הוא כבר לא הMVP מ2011, אלא שחקן מבוגר ופצוע שלא מסוגל לסחוב עונה מלאה. רוז הסתפק העונה ב26 משחקים ולא היווה פקטור. לא ימשיך בעונה הבאה. קמבה ווקר, גארד נמוך ולא שומר בשלהי הרלוונטיות של הקריירה, הוא שחקן שאין פחות מתאים ממנו לשיטת המשחק של ת'יבודו. קמבה אמנם נתן כמה משחקים מרשימים , כולל משחק 50 נק' וטריפל דאבל ראשון מאז נחתם התנ"ך, אבל הושבת לאורך רוב העונה, הוחזר לסגל לזמן קצר, ואז ת'יבס סגר עליו את הדלת סופית. לא ימשיך בשנה הבאה. אלק ברקס הוא אחלה שחקן, סקורר, בחור נהדר, ובשיטת המשחק הנוכחית כשיר להוביל כדור, אבל הוא לא רכז פותח של קבוצה רצינית. מצד שני, רכז פותח של קבוצה בינונית או מגוחכת, קרי הניקס של רוב העונה, הוא בהחלט מסוגל להיות.
• אגף הגבוהים של הניקס שברירי ולא יציב – נרלנס נואל גם הוא בחור נחמד, חוסם נהדר ושחקן שמתאים היטב לשיטה של ת'יבודו, אבל פציע מאוד. 25 משחקים העונה הם כל מה שקיבלנו ממנו, ויחד עם תעודת הזהות של טאג' גיבסון הבלתי נגמר אך בהחלט מתבלה, נשאר רק ג'ריקו סימס מלא הפוטנציאל אך כה בוסרי לגבות את מיטשל רובינסון. מיטש בשנת חוזה נתן מספרים לא רעים (8.5 בנק' וריב', 1.8 חס' למשחק), ונשאר בריא, אבל לא בטוח שיישאר בעונה הבאה. אם נצליח לשים את היד בדראפט על מרק וויליאמס או טוב מזה ג'יילן דורן נקבל פיצוי הולם.
• הצעירים של הניקס משתפרים, אבל עדיין לא מוכנים לשאת את הדגל בעצמם – עמנואל קוויקלי, טייריס מקסי של הניקס, הוסיף לרפרטואר ניהול משחק, ויחד עם הביצים העצומות איתן נולד, המהירות והקליעה, הוא יהיה יופי של רכז גיבוי מהספסל, אבל העונה עדיין בוסר. אובי טופין שכה רבות השמצתי ביללות האליברטון אייכה עשה צעדים גדולים והולכים לכיוון שחקן לגיטימי בליגה, ויתכן שכבר בשנה הבאה יהיה הפאוור פורוורד הפותח (ר' סיפור רנדל בהמשך). האמת, אין לי מילה רעה להגיד על אלוף תחרות ההטבעות הגרועה בהיסטוריה. טופין שיפר את הקליעה מבחוץ, הכניסה לסל, וקבלת ההחלטות בהתקפה, ויחד עם האתלטיות המטורפת, התעופה למתפרצות וכמויות השואו והחיוכים, אובי נראה כמו יקיר הגארדן בטווח הנראה לעין. אגב, טופין וקוויקלי הפכו לבסטיז במהלך העונה, ככה שתדעו. דיוס מקברייד וקוונטין גריימס נתנו הופעות ראויות כשנדרשו, ובמידה ות'יבודו ימשיך בעונה הבאה, ישלימו גרעין צעיר של הקבוצה, שתחת הנהגה ראויה יוכל, אולי, להפוך לקבוצה לא רעה.

• שאלת המנהיג – נתחיל בלשים את הקלפים על השולחן – ג'וליוס רנדל הפך העונה לחתיכת צרה. השחקן המשתפר של העונה שעברה, המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה, חביב הקהל, הלוחם, הקולע, מנהל המשחק, הפך השנה לפרימדונה ממורמרת שהגיב רע לתגובת הקהל להופעות עלובות, ובהמשך סר חינו סופית כשהפך למעין כרמלו עם קליעה רעה, שלוקח כדורים מדי התקפה, נכנס עם הראש בקיר שוב ושוב, ובאמצע הדרך מאבד, מוסר במפתיע או קולע בצורה מקורית אך לא יעילה. רנדל חזר העונה לאחוזים נמוכים מחוץ לקשת (41% בעונה שעברה צנחו לפחות מ31 העונה), ירד באסיסטים ובנקודות, הרבה להתעמת עם הקהל ועם שחקנים יריבים, והשרה סביבו, אומר בעדינות, אווירה מחורבנת. השמועות על העתיד לא איחרו להגיע, והרצף החיובי של הקבוצה בלעדיו לקראת סיום העונה רק חיזק את התחושה שהמטרה המרכזית של ההנהלה בקיץ תהיה למצוא למשפחת רנדל בית חדש, במקום אחר ורחוק מניו יורק. בהיעדרו, פסע אר ג'יי בארט צעד גדול לפנים ותפס את פוזת המנהיג. הקנדי, בעונתו השלישית בליגה, אמנם ירד במספרים, צנח באחוזי הקליעה מכל הטווחים, נתקע על אותם מספרי מסירות וריבאונדים, מאבד יותר ורק מספר הנק' השתפר, אבל כשמסתכלים על הסגל ושואלים מי יוביל את העסק קדימה, אר ג'יי הוא האיש. גם כאן, השאלה הגדולה היא האם ההנהלה תכיר בכך ותתן לבארט את חוזה המקסימום המתבקש ממעמדו? אישית הייתי רוצה לראות את בארט ממשיך להנהיג את הסגל הנוכחי, עם שינויים ותוספות מתבקשים.
• והמאמן – "ת'יבודו לא מקדם צעירים" אומרים עליו, אבל בשליש האחרון של העונה, כפי שכתבתי למעלה, שחקני השנה הראשונה עד השלישית נותנים את הטון ונראים מאושרים מתמיד. לא תמיד ההצלחה מגובה התוצאות, והניקס אמנם לא נכנסו אפילו לפלייאין, אבל מי שטרח וקרא הכל עד כאן הבין שבעיניי לא המאמן הוא הבעיה, אלא חלקים קשישים, פצועים וממורמרים בסגל. זה לא בהכרח אומר שת'יבס הוא מאמן טוב, או מתאים לליגה הנוכחית. הוא מקובע בתפיסותיו, ההתקפה של הקבוצה פרימיטיבית במקרה הטוב, וגם ההגנה המפורסמת הידרדרה העונה. מצד שני, הצעירים אוהבים אותו ופורחים תחת מבטו הזועף והממורמר, ויתכן שזה מה שיגרום להנהלה להשאיר את ת'יבודו לשנה שלישית. אז מה יהיה?

פנים לעתיד – הניקס נכנסים לפגרה עם שפע של החלטות לקבל. על פניו, רוב השחקנים חתומים גם לעונה הקרובה, יש מאמן ובחירות דראפט, ובמידה וההנהלה בראשות הנשיא ליאון רוז והGM סקוט פרי תחליט שממשיכים אז איז, הסגל שיפתח את העונה הבאה יהיה כמעט זהה לנוכחי. הסיכויים לכך קלושים.

כמו שכתבתי למעלה – רוז וקמבה לא ימשיכו, רנדל ככל הנראה יעבור, אלא אם כן יימצא מגשר על ומכונת זמן שיישר את ההדורים מול הקהל והעולם, ויחזיר את ג'וליוס להיות הבחור המחייך והמנהיג החיובי שהיה בשנה שעברה (ספויילר – לא יקרה). חוזי ההמשך של בארט ומיטשל רובינסון הם סימן שאלה ענק שירחף עד שתתקבל החלטה, ולכשתתקבל כזאת יתקיים טקס העברת השרביט לאר ג'יי, קוויקלי, טופין ולהקת האפרוחים (טופין, אגב, כבר בן 24, אבל עזבו זוטות כמו האמת).

כשמדפדפים קדימה בדפי ההיסטוריה שעוד לא נכתבה יתכן ומוצאים שם ניקס מצליחה. כדי שזה יקרה דברים צריכים להתרחש בקיץ, ואנחנו נהיה כאן כדי לספר.

ודבר אחרון לסיום. לידיעת הקורא הנאמן ג'ואקים נואה. שרי, הפסקנו לשלם לך. בום.